הציור מעלה תחושות של געגוע, אובדן, אך גם של עוצמה שבלזכור.
במרכז היצירה מתנוסס מבנה מסחרי מהעבר, עטוף ברשת קרועה כסמל לעבר שהתפורר. חלונותיו הרחבים והקשתות מרמזים על מקומו הפועם של המבנה בלב קהילה יהודית תוססת במזרח אירופה של שנת 1941.
הנוף הסביבתי קודר וסוריאליסטי – כדורים אפלים מרחפים כמו זיכרונות עיקשים, וצללים מכרסמים את קו המתאר של מה שפעם היה קיים.
הקריעה ברקע איננה רק פיזית, אלא מטאפורית: היא קורעת את רצף הזמן, ומחברת אותנו לזעקה חרישית של תרבות שנגדעה.