היצירה מציגה נוף מהפנט של הרים אפלים ונופים מרובי שכבות, שמעליהם שמיים בגוונים כחולים עמוקים. בקדמת הבמה משתלבים קווי תחרה עדינים ולבנים, כמעין קורי מחשבה או עצים קסומים, היוצרים אווירה בין חלום למציאות. הניגוד בין הצללים הכבדים לבין הקווים הלבנים מקנה תחושת תנועה פנימית, כאילו היער נושם. השילוב בין מרקמים, צבעים וצורות מעניק ליצירה רובד מטאפיזי – כמו דיאלוג שקט בין טבע, זיכרון ודמיון.






